Inducing Labor

הקדמת לידה

בזמן האחרון יצאו לאור כמה מחקרים שמתארים שכבר בשבוע 39 אפשר להקדים לידה בלי סכנה נוספת לאישה או לעובר. ואין הבדל רפואי אם הלידה תגמר בדרך טבעי בשבוע 40 או אם יקדימו לידה עם סמים בשבוע 39. ונעסוק בעניין הקדמת לידה כשאין סכנה לאם או עובר.

כתב המשנה הלכות חל’ ט’ סי’ קפ”ד^[1] שבכל לידה יש בו סכנה. ולכן דבר פשוט שאסור להקדים מצב סכנה ולאבד את החיי שעה. אבל תמוה, שכתב המשנה הלכות, ” כיון דעצם הלידה היא סכנה כ”ש העושה פעולה לילד שלא בזמנו דהסכנה יותר גדולה דבזמנו הרי השגחת הבורא עליה…אבל המחיש לידה ע”י זריקה ומכריח להפתח ולהוליד שלא כדרך הטבע ודאי שאפשר שח”ו תסתכן האם,” ומשמע מדבריו שיש כאן שתי בעיות שונות. האחת, שאם מקדימים את הלידה יש בו סכנה נותרת. והשני, שיש השגחה מסיומת בזמן הלידה עצמה ששומרת על האישה. ושתי הנקודות לא הגיונות. בנקודה הראשונה, לא משנה אם יש סכנה נותרת או לא, אסור להקריב את החיי שעה ולהיכנס למצב סכנה יותר מוקדם. ואולי צ”ל שלא דייק בדבריו, ורק הוסיף שחוץ מהבעיה של הקדמת למצב סכנה יש עוד בעיה שיש סכנה נוספת כשמקדימים לידה.

בנקודה השנייה, דבריו סותרים זה את זה. מצד אחד כתב בתחילת דבריו שיש סכנה בלידה. וזוהי מטרת כל התשובה שלו. ואם כן, מה שייך ההשגחה בשעת לידה טבעית? האם סובר שיש כאן מדריגה של סכנה, ובשעת לידה טבעית יש פחות סכנה בגלל איזה מין סגולה ובלידה לא טבעי אין אותה סגולה ולכן יש קצת יותר סכנה? וקשה להבין את דבריו.

המשנה הלכות כתב תשובתו כהגבה לשיטת ר’ משה פיינשטיין באג”מ יו”ד ב’ סי ע”ד שכתב לאסור הקדמת לידה. ר’ משה חידש שלידה בזמנה לא נחשב סכנה בגלל שכך ברא הקב”ה את העולם, ובריאתו כולם לברכה במיוחד שמקיימים מצוות פרו ורבו דרך הריון. וכתב, שנשים המיתות בשעת לידתן הוא משום שעברו על ג’ עבירות נדה, חלה והדלקת הנר^[2]. וסיכם את דבריו, שאם מקדימים לידה כבר אין הבטחה יותר ושוב יש בו סכנה ואסור להכניס את עצמו למצב סכנה.

וכעין זה כתב הרב משה הרשלר בהלכה ורפואה כרך ב’ פרק שמיני. והרחיב שם את דברי ר’ משה, שנשים אינם חייבות במצוות פרו ורבו ואעפ”כ מותרת להיכנס ללידה. מוכח, שאין כאן סכנה. ועוד יותר, כתב שזוהי הסיבה שחזר הפסוק להזכיר מצוות פרו ורבו אחרי חטא עץ הדעת להודיע שאע”פ שעתה יש סכנה בלידה נשים מותרת להיכנס ללידה. והוסיף עוד מהדברי תורה ח”ג אות ל’ שהמוציא עובר לפני זמן גורם שימות לפני עתו^[3][4].

וקשה לי סברתם משני הטענים. מטענה הראשונה אם סוברים שיש הבטחה ששומרת על נשים בשעת לידתן משום שמקיימים מצוות פרו ורבו מנ”מ אם מקיימים את המצווה בלידה טבעית או לידה שאינה טבעית? הרי דבר פשוט שנשים היולדות עם עזרת סמים גם עוזרת לקיים מצוות פרו ורבו. ואם כן למה שההבטחה ששומרת על נשים לא תתקיים אף בהקדמת לידה?

ועוד, בסברה השנייה משמע שסיבה שהעובר ימות יותר מוקדם הוא משום שיש לכל אחד שנים הגבוליים בשבילו, ובגלל שהוא נולד יותר מוקדם הוא ימות יותר מוקדם. ושוב ק”ל, אם בכל אופן יחיה לאותו מספר שנים למה שיהיה אכפת לנו אם הוא ימות לפני זמנו אם גם נולד לפני זמנו, הרי הוא לא הפסיד?

ולכן, אולי נראה בדברי האג”מ שלידה לא נחשבת סכנה משום שהיא דרך העולם. וכמו שמותר לעלות על ספינה אע”פ שיש בה סכנה בשביל שכך היא דרך העולם ובלי כך איך יתפרנס. ולכן, כל דבר שהוא דרך העולם מותר לעשות. וזו הסיבה שר’ משה כתב שאין בלידה סכנה אע”פ שמציאות מוכיח אחרת. שאין בסכנה של לידה חלות איסור סכנה שאי אפשר להיכנס אליו. והשתמש בלשון קשה משום שבזמנו רופאים היו מקדימים לידה בלי צורך רפואי, וההקדמה הייתה מסוכנת. ולכן כתב בלשון חריף על ההקדמת לידה. אבל בימינו שלא כך היא דרך העולם, ולא מכניסים נשים למצב סכנה רק בגלל שיותר נוח לרופאים אולי לא היה כותב בלשון כזה חריף. ולפי סברתו יהיה מותר להקדים לידה בשבוע 39 בגלל שאין בו סכנה נוספת.

אבל אולי עדיין יש סברה להחמיר. והוא, שהקדמת לידה יכול לקחת כמה ימים עד שהלידה עצמה תתחיל. ואחרי שכבר מתחילים להקדים את הלידה אסור לצאת מהמיטה בבית חולים. ולכן, אולי מצד מצער את עצמו יהיה אסור להקדים לידה בלי צורך רפואי. וצ”ע.

יוצא מהנ”ל שיש מח’ בססי בין ר’ משה והשבט הלוי ומשנה הלכות. ר’ משה סבר שאין בלידה סכנה ובר פלוגתיו סוברים שיש. ולכן לפי שיטת ר’ משה יש צד גדול להקל בהקדמת לידה אחרי שבוע 39 בלי סיבת רפואי. מש”כ לפי השבט הלוי ומשנה הלכות וודאי שאסור לעשות כן, משום שאסור להכניס את עצמו למצב סכנה יותר מוקדם ממה שצריך.

1. ועיין עוד בספר תורת היולדת פרק א’ סעיף א’ ס”ק א’ ובשבט הלוי יו”ד סי’ קכ”ח ↑

2. ושיטתו קשה. המשנה משמע שנשים שאינם זהירות בג’ מצוות מיתות בשעת לידתן אבל ר’ משה משמע שכל אישה שמיתה בשעת לידתה הוא משום ג’ מצוות. ופלא, ונראה שהוציא לעז על נשים אילו. והמשנה הלכות ושבט הלוי שם תמו על דבריו. וכתב המשנה הלכות שהוציא גם לעז על רחל אמינו שמתה בשעת לידתה. וחס וחלילה לטעון שמיתה בגלל שלא הקפידה על ג’ מצוות. וצע”ג בדבריו. ↑

3. ועי’ עוד בספר תשובות והנהגות חו”מ סי’ תתצ”ד בשם ר’ יעקב קנייבסקי ↑

4. שמעתי עוד סיבה להחמיר שהוא שהעובר לומד עם המלאך ברחם אמו, ואם נוציא אותו קודם לזמנו העובר יפסיד את כל הזמן שהיה יכול ללמוד אם לא היו מוצאים אותו. וסברה זו פלא בעיני. קשה להאמין שיש שכר לימוד או שנחשב עמילות בלימוד התורה כשהעובר לומד ברחם אמו. ואדרבא, אם נקדים את הלידה, יהיה לעובר יותר זמן לעסוק בתורה. ↑