First Born Ger Fasting Erev Pesach

בכורי ישראל נהגו לצום ערב פסח. כמה קהילות ספרד נהגו להחמיר גם על בנותיהם לצום, כמובא במחבר בש”ע. בכור מהאם לא נהגו לצום. נשאלת השאלה מה עם גוי שהוא בכור שהתגייר. בהשקפה ראשונה, יש שתי שאלות נפרדות מבוססות בשאלה זו. הראשונה היא בנוגע לסוגיא ש”גר כקטן שנולד דמי.” דהיינו, פשטות שנחשב כאילו שנולד מיד אחרי שהתגייר—שהוא נולד בגיל שלשים. ואם כן, עכשיו שנולד ואין לו שום התקרבות להוריו, אי אפשי לחשב אותו כבכור, פוק חזי, שאם אין לו הורים לא יכול להיות בכור של אף אחד. השאלה השנייה היא מה היא המקור של החיוב לצום בערב פסח, והאם גר שייך לאותה צום.

הובא בכמה וכמה גמרות כלל של “גר כקטן שנולד דמי.” כנראה יש ארבע נפ”מ בנוגע לכלל. האחד בנוגע לייחוס לקרובים שלו. בנוגע למצב של עבירות שעשה לפני שהתגייר. השלישי, לסטטוס שלו כבכור. רביעי, מצוות פרו ורבו.

1. המוסג של ‘קורבה’ שייכת לשתי דינים, עדות ועריות. איתא בגמ’ יבמות דף כ”ב ע”א: “אמר ליה רבא לרב נחמן חזי מר האי מרבנן דאתאת ממערבא ואמר בעו במערבא גזרו שניות בגרים או לא גזרו שניות בגרים אמר ליה השתא ומה ערוה גופה אי לאו שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בהו רבנן שניות מיבעיא. אמר רב נחמן גרים הואיל ואתו לידן נימא בהו מלתא אחין מן האם לא יעידו ואם העידו עדותן עדות. אחין מן האב מעידין לכתחלה. אמימר אמר אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה ומ”ש מעריות ערוה לכל מסורה עדות לבית דין מסורה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.” וכך פוסקים להלכה. רש”י ד”ה לא גזרו בהו רבנן מסביר, וזה לשונו, “דכקטן שנולד דמי ואין לו קורבה.” רש”י כאן מדגיש שהרעיון של קטן שנולד דמי מבוסס דווקא על זה שאין לו שום קורבה יותר למשפחתו כלפני שהתגייר.
2. גמ’ יבמות דף מ”ח ע”ב, “תניא רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח. רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא…” רש”י ד”ה כקטן שנולד מסביר “ואינו נענש על שעבר.” ז”א שהמובן שהוא כקטן היינו שאין לו עבירות מחיים שלו לפני הגירות. תוס’ בסנהדרין דף ע”א ע”ב ד”ה בן נח מגדיר שזה דווקא בדיני שמים אבל בדיני אדם וודאי נענש.
3. ובנוגע לראשית אונו לדיני בכורה, איתא בגמ’ בכורות דף מ”ז ע”א “איתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר רבי יוחנן אומר אין לו בכור לנחלה ור”ש בן לקיש אומר יש לו בכור לנחלה. רבי יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית אונו ור”ש בן לקיש אומר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.” ופוסקים להלכה כשיטת ר’ יוחנן.
4. עיין גמ’ יבמות דף ס”ב ע”א “איתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים והתגייר. ר’ יוחנן אומר קיים פריה ורביה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה. ר”י אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה, וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.” ופוסקים כר”י להלכה. תוס’ שם מסביר שאע”פ שאומרים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי הכא “כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשהתגייר.” משמע מדבריו שאפילו אם לא התגיירו עדיין כבר קיים פרו ורבו. המדייק בטור אב”ה סי’ א’ משמע שחולק על שיטת תוס’ ומגדיר שהלכה כר”י דווקא אם “ונתגייר הוא והם קיים פריה ורביה.”

יש עוד כמה וכמה נפ”מ בגמ’ שונות בנוגע לגר שנתגייר דהוי כקטן שנולד, אבל כולם משמע שהם מצד גזירת דרבנן שחששו למשהו. לדוגמה לאם גר יכול להתחתן עם אמו, שאע”פ שלומדים שכקטן שנולד בנוגע לקורבה אבל בגלל שחששו שיאמרו שבא מאיסור חמור לאיסור קל, גזרו רבנן שהיא אסורה לו.

החילוק בין שיטת תוס’ והטור בנוגע לקיום פריה ורביה אם בניו לא התגירו עמו יכול להיות תלוי על מהי מצוות פרו ורבו. לפי תוס’ מצוות פרו ורבו דומה לאותה מצווה שהיה לאדם הראשון, דהיינו, שצריך למלאות את העולם עם כמה יותר אנשים שאפשר. ולכן, אין חילוק אם הילדים עתה שומרים תורה ומצוות או לא. מה שאין כן, משמע מפסק הטור שמקיים מצוות פרו ורבו דווקא אם ילדיו גם שומרים תורה ומצוות—או לפחות שהם יהודים. ולכן רק יוצא ידי חובתו אם ילדיו גם התגיירו. אבל ממ”נ בין לפי שיטת תוס’ ובין לפי שיטת הטור אע”פ שגמ’ המובא ב’א’ לומדת שאין קורבה לגר, עדיין מעשיו שנעשו לפני שהתגייר עדיין נחשבים כמעשים, דהיינו, שבלתי אפשרי שחושבים אותו כקטן שנולד באופן המילולי ביותר, אלא שוודאי מה שנעשה לפני שהתגייר עדיין נחשבים. עוד רא’ לדבר, שיטת התוס’ המובא ב’ב’ שדברים שנחייב בדיני אדם עדיין נחשבים אחר שהתגייר.

ולכן צריכים להבין, האם הכלל שגר נחשב כקטן ולפעמים יש יוצאים מן הכלל או האם להיפך, שהכלל שוודאי לא נחשב כקטן שנולד ורק בנוגע לכמה עניינים לומדים שהוא כקטן שנולד. כמדומני שהסברה נוטה כצד שני. דהיינו מגמ’ המובאות ב’ג’ ו’ד’ שסברת ר”ש בן לקיש לחלוק על ר”י הוא מטעם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ועדיין לא פוסקים כמהו. עוד יותר, תוס’ בסנהדרין מגדיר שרק מוחלים על עבירות שעשה לפני שהתגייר בדיני שמים. מן הסברה הגיוני מאוד ששמים ימחלו לו על עבירותיו. ועדיין בגלל שלא מוחלים לו מידי אדם, משמע שוב שלא פוסקים גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ויוצא שרק פוסקים גר כקטן שנולד דמי בנוגע לקורבה כגמ’ ב’א’. ואולי משמע קצת כך מתוס’ ביבמות דף ס”ב ע”א שלומד ש”לענין כמה דברים אמרינין גר שנתגייר… כיון דבנכריותו קיים דזרעו מקוים אחריו,” שרק אומרים דין של גר שנתגייר בנוגע לכמה דברים, ושכל הספק כאן שאולי זה חלק מ”כמה דברים” בגלל שעוסקים ביחוס שדומה לקורבה, וחידוש הגמ’ שאינו דומה אחד לשני. וכסברה זו הביא גם היד לחכמה אות ח’ על המשך חכמה פרשת ואתחנן (ה’, כ”ז) בנוגע לאיך יוצאי מצריים היו נשואין לנשים שאסורות להם. ומסביר שבדרך כלל יש שתי שלווים של גירות, א’ לצאת מעם שהיה בו, וב’ לכנס לתוך קדושת ישראל. וסוג גירות שהיה ליוצאי מצרים הייתה דווקא לכנס לקדושת ישראל, ואם כן “שמזה נובע ונולד איסורי קורבה ועריות החדשים, וע”ז נאמר ‘גר שנתגייר כקטן שנולד דמי’.” שכל החידוש של גר כקטן שנולד דמי הוא דווקא בענייני קורבה ואף דבר אחר.

סיכום הדברים, שבגלל שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי רק בנוגע לדיני קורבה בכלל לא שייך לשאלתינו, האם גר בכור צריך לצום ערב פסח—אין לו קורבה אבל עדיין יש לו מצב נולדתו כבכור. ולכן צריכים להבין את יסוד הצום של הבכורות בע”פ. הסיבה הידועה שהובא בחתם סופר, בערוך השולחן ועוד יותר מפרשים הוא שהמנהג בגלל שבכורי ישראל לא נהרגו בערב פסח. ואם כן, בכור גר זה, אם היה במצרים וודאי היה נהרג. ולכן משמע שיהיה צריך לצום. מה שאין כן, ר’ שלמה זלמן בהליכות שלמה לומד שאינו הגיוני שהצום בגלל שהבכורים לא נהרגו. במיוחד שצריך להיות יום שמחה לא יום של צום. ולכן רש”ז מסביר שהצום הוא בגלל שהבכורים איבדו את הסטטוס שלהם כ’כהנים’ לשבט לוי. א”כ הסברה נוטה שבכור גר שלא נולד בקדושת בכור אין לו אף סיבה לצום בערב פסח.

לעניין פסק הלכה. שו”ת שבט הלוי פוסק מספק שבכור גר צריך להשתתף בסעודת מצווה כדי לא יהיה לו חיוב לצום. רב אלישב פוסק שאפילו מספק לא צריך לצום.