Halachic Implications of Transsexual Surgery

שינוי מין

כמובן שיש איסור להחליף מין ע”י ניתוח או משום איסור סריס או משום לא תלבש. אם כל זה, יש לדון בעבר והחליף מינו האם מהשקפה הלכתית קיים חלות מעשה של החלפת מין?

אחד ממקורות הכי מוקדמות על ענין החלפת מין הוא מהמיוחס ליהונתן בן עוזיאל על הפסוק בבראשית (ל’, כ’) “ואחר ילדה בת.” שכתב, “ושמיע קדם ה’ צלותא דלאה ואתחלפו עובריה. והוה יהיב יוסף במעאה דרחל ודינה במעאה דלאה.” והובא גם בגמ’ נדה דף ל”א ע”א, “עד שבא רבי צדוק ופירוש ואלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו, תלה הזכרים בנקבות, ונקבות בזכרים.” וכתב שם המהרש”א, “יש להקשות דהא דינה זכר היה ונהפכה לנקבה כדאיתא פרק הראוהו א”כ עיקר יצירתה זכר היה ולאה הזריעה תחלה ונהפכה לנקבה ע”י תפלת האמהות והרא”ם תירצו בדחוקים. ובשם ספר פענ”ח רז”י שמעתי לתרץ הא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה דהשתא אתי שפיר עיקר יצירתה של דינה נקבה עכ”ד^[1].” יוצא מהנ”ל שתי אפשרות לתוצאות של תפילת לאה, האחת שהתינוק בבטן דינה ורחל החליף למין אחר והשני שהעוברים החליפו אחד עם השני^[2]. ואם סוברים כצד ראשון אולי יש לנו כאן מ”מ שהחלפת מין אפשרי בהלכה.

עוד מקור למוסג של החלפת מין נמצא במג”א בשם הרי”ף בהל’ ראש השנה (תקפ”ט, ב’) על תקיעת שופר ע”י אנדרוגנס להוציא עוד אנדרוגנס את חובו שפסק הש”ע שהוא מוציא את מינו אבל אינו מוציא את אינו מינו. והסביר המג”א, “ורי”ף פי’ דאע”פ שחבירו ג”כ אנדרוגינוס אם באותו פעם שהוא נקבה הוי חבירו זכר אינו מוציא.” ותמה עליו הבאר היטב שלשה נקודות, “(1) וברי”ף שלפנינו לא מצאתי כן. (2) ועוד דלפ”ז משמע שפעם הוא זכר ופעם הוא נקבה כמו ששמעתי אומרים שאנדרוגינוס חוש אחד הוא זכר חודש אחד הוא נקבה. ולא משמע כן בגמ’ ובפוסקים. (3) ועוד דא”כ ל”ל קרא למעוטי אנדרוגנוס דאין מילתו דוחה שבת אם הוא בחודש שנולד בו נקבה פשיטא ואם הוא זכר קשה נמי האיך ידעינן שחודש הבא יהיה נקבה.” ולכאורא תמותו הגיונית מאוד, וקשה להבין דברי המג”א. והסביר התפארת ישראל שבת י”ט, “ואפשר שכוונת המג”א דפעם כח הזכרות שבו גובר ופעם כח הנקבות.” והאמת ששיטתו גם תמוה שאיך ייתכן שע”פ הרגשת האדם על מצב מין שלו נחליט אם יכול להוציא אחר^[3]. ולכן נראה דברי החתם סופר שכתב להסביר דבריו “דאף על פי שיש לו ב’ איברים זכרות ונקבות מכל מקום גבול יש לו, זמן מטיל מי רגלים מזכרותו ואז עדיף מחבירו שמטיל עתה מים מנקבתו ולזמן אחר ישתנה העניין.” אע”פ שהמדע של שיטתו לא הגיונית, רא’ יש מדבריו שהקובע מינו של אדם הוא מאיפה הוא משתין. ואם כן, יש צד לסבור שאם על פי ניתוח החליף מאיפה הוא משתין יכול אדם לשנות את מינו.

והאמת, שאולי אין כאן אף מקור לא לכאן ולא לכאן. המקורות הנ”ל עוסקים בהחלפת מין בדרך טבעי. ומן הסברא ייתכן שיש חילוק בין החלפה הנעשית ע”י שמים ובין החלפה הנעשית ע”י אדם. ורא’ לכך מדברי הבשמים ראש המיוחד לרא”ש סי’ ש”מ שדרך אגם כתב, “אבל שהדומה להתיר בלא גט אם נעשה זה (חיתוך גידו וביציו) לאחר נישואין, ולומר דגוף חדש אתי לכאן וכאשה דמי, זה קשה בעיני, ואין ולאו רפי’ בידי.” יוצא שבהחלפה הנעשית ע”י אדם הוא מסופק בדין אם יש כאן החלפה או לא.

מקור שאינו מסופק נמצא בדברי האבן עזרא בשם רבינו חננאל ויקרא י”ח, כ”ג בהסבר לשון רבים של “משכבי אשה” כתב שהפסוק עוסק “שמי שחידש בגופו כצורת בשר אישה.” משמע לפי דבריו שאפילו באחד שעבר ניתוח לא גרם הבדל הלכתי במינו, ועדיין יש בו איסור של משכב זכר.

עד כאן יוצא לנו ממקורות מהראשונים (ומדיוקים האחרונים בראשונים):

1. החלפת מין גורמת החלפה הלכתית (אבל אולי רק אם נעשה ע”פ דרך הטבע)
2. החלפת מין אינה גורמת החלפה הלכתית כשנעשית ע”י אדם
3. ספק אם יש החלפת מין כשנעשית ע”י אדם

ונרחיב דברי הראשונים הנאמרו עד עתה עם דברי האחרונים.

וכעין דברי החתם סופר ההובא לעיל נמצא כבר בשאילת יעב”ץ שאלה קע”א בציור של תינוק הנולד עם דלדול בשר הנראה כאבר אבל השתן יוצא כדרך נקבות. ונשאל אם דינו כאנדרוגנס ואם חייב במילה. וכתב בא”ד שדינו כנקבה גמורה. “וזה ניכר שאין לו זכרות רק נקבות בלבד כי אותו בשר אורך הנדמה לגיד במקצת צורתו אי אפשר לקרותו זכרות שאינו אלא סרח העודף מבשר הצומח מהגוף ונעשה כמין דלדול שמצוי גם במקומות אחרים בגוף.” שוב נראה שהבנת מין מבוסס על יציאת השתן. הרב דורון הראש”ל לעבר ברפואה בהלכה סי’ כ”ו כתב, “קביעת סוג המין אם זכר או נקבה היא רק עפ”י הצורה החיצונית. שנקבה יש לה פתח בשיפולי מעיה ואילו זכר יש לו גיד…ובהכרח, שכל פתח נחשב נקבה שהרי בנפל אי אפשר להבחין אלא בפתח כל שהוא…די בעובדה שהפתח משמע להטלת מים.” יוצא לפי שיטתם שהקובע מין הוא מקום יצאת השטן.

אבל הפרי השדה ח”א סי’ נ”ב כתב באנדרוגנס שרופאים חתכו לו את האבר, “מעולם לא היה זה זכרות רק דלדול בשר בעלמא ואע”ג שהיה לו חרוץ לעבור שם השתן מ”מ לא היה זה זכרות.” וכתב רא’ לדבריו מהבשמים ראש ההובא לעיל. יוצא שהוא סבר שיציאת השתן לא גורם מין. והחלטת מין מבוססת על איך המקום ערווה נראית—אפילו אחר התיקון ע”י אדם. אבל אין כאן רא’ לסוגיה דינן בגלל שעוסק כאן בתינוק שלא ברור מינו, אבל בניתוח להחלפת מין, מינו הייתה ברורה לפני הניתוח ואין כאן מצב של “מעולם לא היה זה זכרות.” ונראה דחוק לסבור בדבריו שכל פעם שעובר ניתוח נגיד על האבר שעתה חסר שבגלל שהוא לא כאן ראיה שמעולם לא היה זכרות. ועוד, לא נראה שיש רא’ מוכרחת מדברי הבשמים ראש שהרי סתם את דבריו בצ”ע. ואיני מבין הוכחתו.

דומה לזה כתב הצ”א חי”א סי’ ע”ח, והוסיף לחדש שאין לד.נ.א. סטטוס בהלכה, “ברור שרק האברים הממשיים החיצוניים המשונים בין זכר לנקבה המה הקובעים בזה למעשה.” וכעין דבריו כתב הרב משה שטינברג במאמרו שינוי מין באנדרוגינוס, “בסיכום נראה לי, שיש למנוע לסרס את איברי המין הזכריים של האנדרוגינוס ולהופכו לנקבה הן מחשש איסור סירוס והן מטעם חובל בעצמו ללא צורך^[4], וגם אין להפקיעו מן המצות שעליו לקיים ככל זכר. אבל לבצע ניתוח באיברי המין הנקביים ולהופכו לזכר נראה שאין לאסור אם יש צורך בדבר.” אע”פ שחולק על דברי הצ”א בנוגע אם מותר לתקן אנדרוגינוס לתוך נקבה, למעשה מודה עם שיטתו שהאבר קובע את המין ושאפשר להחליף את המין בשינוי האבר. ולכן אם אין לו אבר לא יהיה חייב במצוות כגבר. יוצא לפי דבריהם שהמראה החיצוני של האבר קובע מין.

ותמה עליהם הרב טייטעלבום (המאור שנה כה חוברת ב), “דהא אם במציאות כן לחתוך זכרותו של אנדרוגינוס שיהי’ נקבה, איך היה נעלם מחכמי התלמוד אשר כל רז לא נעלם להם, דאפשר להשתנות באנדרוגינוס אם יחתוך זכרותו שיהיה נקבה ולמה לא השמיעו חכמי התלמוד זאת לחתוך זכרותו כדי שישאר נקבה, ולמה פסקו בהלכה פסוקה דאנדרוגינוס הוי ספיקא.” ואולי יודה לדברי החתם סופר שאם מתקנים מאיפה יוצא השתן יהיה כאן חלות שינוי מין שאפשרות זאת לא הייתה קיימת בזמן התלמוד.

ספר יוסף את אחיו מעכת גימל סי’ ה’ עוסק באישה נשואה שנחלפה לזכר ופסק שלא צריכה גט “דזכר הוא עתה ולא אשה.” וכתב להוכיח שדבר כזה אפשרי ממעשה דתפילת לאה^[5] ומדברי ספר יד נאמן דף ס”ב ע”ב שכתב “ותדע שחכמי הנתוח אין מוצאין שום שינוי בתכונת אברי הזכר יותר מן הנקבה אלא שזה אבריו במפנים וזו אבריה מבחוץ.” וכתב שהמוכיח שהיא אשה הוא שיש לו “סימנים הרבה שהוא גבר איש בחוש הראות לעיני הכל.” ולפי הגדרתו קשה לדעת מה יגרום החלפת מין, משום ש”עיני כל” לא רואים את המקום ערווה. ואם כן יצא לפי הגדרתו שלא תלוי ביציאת השתן או מראה מקום ערווה אלא במראה חיצוני של שאר הגוף, החזה והפרצוף. וכך הובא להלכה בצ”א ח”י סי’ כ”ה פרק כ”ו אות ו’.

ואע”פ שהיוסף את אחיו וצ”א לא דנו בהחלפת מין ע”י ניתוח, ר’ מאיר אמסעל (המאור שנה כה חוברת ב) בא”ד בדיון אחד שחליף מינו כתב (על דברי הבשמים ראש), “מישהו אין לדמותו לנד”ד דהתם הרי שמו וקנו ומלבושיו וכל מנהגיו עדיין כזכר ומומיו לא ידועים לרבים ויאמרו אשתו יוצאה בלי גט אבל כאן הכל רואים והכל יודעים שנהפך לאשה והכל יודעים שאינו כלל עוד בגדר זכרות ובודאי לא שייך שאשה תגרש אשה וכמו שאשה לא תינשא לאשה.” ועתה יש לדון למה דין גט תלוי ב”הכל רואים.” האם הוא כדי לא להוציא איזה מין שם רע שאשתו יצאה בלי גט. או האם הוא סובר שאם לא כולם “רואים” שהזכר עכשיו נקבה לא נחשב החלפה הלכתית. ונראה כצד שני^[6].

וכתב עוד בסוף דבריו, “ואין לדמות המוחלפים הללו לאנדרוגינוס שהפר”מ בפ”כ ח”ב סעיף כ”ו יש לו בו ג’ ספקות: א) שמא זכר שמא נקבה; ב) שמא חצי זכר וחצי נקבה; ג) שמא בריה בפני עצמו הוא.” וסברתו מובן, אף פעם לא מצאנו בגמ’ שיש הו”א שסריס או אילנית יהיו ממוחשבים כאנדרוגינוס וטומטום. ועיין עוד בשב ורפא ב’ עמוד 218, שכתב כעין זה רב רפאל אייפרס. אמנם חידוש גדול כתב הצ”א בחלק כ”ב סי’ ב’ בשאלה שאחד שעבר ניתוח להחליף מינו ופסק שיש לו דין אנדרוגניס או טומטום. וקשה מאוד להבין דבריו. דבר הגיוני שניתוח לא יגרום שום חלות בשינוי מין או שניתוח יגרום שינוי מין אבל איך ייתכן שהניתוח יגרום דין טומטום או אנדרוגינוס? וצ”ע^[7].

כתב הרב אברהם הירש בנועם ט”ז, “שהאשה שנשתנתה מנקבה לזכר דומה לאשה איילונית שאמרו ביבמות דף פ’: שאין לה דדים וקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש…על כו”כ אם קבלה סימני זכר ע”י פעולות מבחוץ שבוודאי נשאר עליה שם נקבה. ומה שהרופאים עושים ע”י זריקות לפתח את דלדול בשר שיש בגופה שיקבל צורת אבר, פעולה זאת אינה מהפכת אותה לזכר כי טבעה הנשי לא נשתנה ולעולם אינה מזריעה ע”י אבר זה.” יוצא לפי דבריו שהחיסרון בניתוחים אילו הוא שאינם בונים אברים שיכולים להתפקד כאברי זכרות או נקבות. ואם כן, אם יהיה אפשרי לבנות אברים כאילו ייתכן שלפי דבריו יהיה אפשרי להחליף זכר לנקבה ולהיפך.

יוצא מדברי הפוסקים שהבאנו חמש שיטות בעבר ועשה ניתוח להחליף מינו:

1. בלתי אפשר להחליף מינו הטבעי (אבל אם נעשה על פי דרך הטבע אולי נחשב החלפת מין)
2. מראה האבר גורם מין
3. מקום יציאת השתן קובע מין
4. מראה החיצוני הנראה לכל אדם (פרצוף, צורת הגוף) קובע מין
5. פועלת אברי הרבייה קובע מין

1. ואיני מבין למה סברה זו יותר הגיונית מהסברה הראשונה. שניהם נעשו שלא על דרך הטבע. ↑
2. יוצא דבר מעניין שתלוי באיזה צד בוחרים או שיש מאר מקום לסוגיות החלפת מין או שיש מקור לסוגית הזרעה ממלכתית. ↑
3. ולפי דבריו משמע שנקבה שמרגישה שהיא זכר תוכל להוציא זכרים אחרים. ולא ייתכן שהתכוון לכך. ↑
4. צ”ע במובן “ללא צורך,” איך יש צרוך יותר גדול מזה? ↑
5. ובסוף דבריו הביא שאין הוכחה ממעשה לאה משום שיותר פשוט לסבור שהעוברים של לאה ושל רחל החליפו ולא שהעובר בכל בטן החליף מין. ועי’ לעיל שכתבתי שאיני מבין למה מעשה נסים אחד יותר פשוט מהמעשה נסים השני. אדרבא, מבחינת ביולוגית יותר הגיוני להגיד שההורמונים שגורמים לעובר להיות זכר ונקבה החליפו אחרי תפלת לאה. ↑
6. כי אם לא סוברים כצד שני יצא שהוא לא מוכן ש”בעלה” שעתה אישה תיתן לאישתו גט בגלל שלא נראה הגיוני שאישה נותנת לאישה גט. אבל אם לא החליף מין באופן הלכתי גורם מצב של אגונה לאישה שיש לה בעל שנראה כאישה שלא יכול לתת לה גט. ↑
7. יוצא ג’ צדדים בצ”א: א) חי”א סי’ ע”ח: מין תלוי ביציאת השתן. ב) ח”י סי’ כ”ה פרק כ”ו אות ו’: מראה החיצוני הנראה לכל אדם. ג) חכ”ב סי’ ב’: דין טומטום או אנדרוגינוס. ואולי אפשר לחלק בין התשובות על החלפת מין ע”פ דרך הטבע בחי”א שכתב שתלוי במקום יציאת השתן, לתשובות על שינה ע”י אדם בח”י וחכ”ב. ועדיין קשה איך כתב במקום אחד שתלוי במראה החיצוני ובמקום אחר שנחשב טומטום או אנדרוגינוס. ועוד, יצא דבר מעניין. שעבר ועשה ניתוח ואז רצה להחליף בחזרה. ייתכן שלפי תשובתו בח”י יהיה אסור כמו שאסור לכל אדם להחליף מינו בגלל שעתה יש לו דין מין קבוע. אבל לפי תשובתו בחכ”ב וודאי יהיה מותר להחליף מינו כמו שכתב בחי”א שמותר להחליף טומטום ואנדרוגינוס לאיזה מין שירצה. ↑